איזון פנסיה ותשלומי פנסיה מוקדמת בגירושין

פסק דינו 5595-02-12 של סגן הנשיא לענייני משפחה כב' השופט זגורי עוסק באיזון משאב הפנסיה בין בני זוג בגירושין, תוך התייחסות לרכיב הפנסיה המוקדמת בסיטואציה בה ישנו פער זמנים משמעותי (13 שנים) בין מועד התחלת תשלום הפנסיה המוקדמת של האחד ליציאה לפנסיה של השני .
סיפורם של בני הזוג מעלה שוב את הקשיים הרבים הטמונים באיזון של נכס ייחודי זה.פנסיה/ביטוח פנסיוני
אנשים מפרישים לביטוח פנסיוני מרבית שנות עבודתם על פי חוק , מתוך שכרם ובהתבסס עליו. ההפרשה נועדה להבטיח שבצאתם לגמלאות בגיל הקבוע לפנסיה יהיו להם עתודות כלשהן למימון צורכי קיומם בהעדר הכנסה מעבודה. גודל ההפרשות (וגודל הקצבה בעת הפרישה) הם פונקציה של השכר, כך שמי שמרויח יותר בדרך כלל יפריש יותר לפנסיה ויקבל תשלומים גבוהים יותר בעת יציאתו לגמלאות.
מרבית המקורות הפנסיוניים מבוססים על תכנית ביטוחית לפיה אדם יקבל קצבה חודשית לאורך תקופת החיים שלאחר העבודה. מוות מוקדם והעדר שארים זכאים יאיינו את התשלומים.
איזון הפנסיה בגירושין
פנסיה הוכרה בפסיקה, ובהמשך בחקיקה , כמשאב לאיזון בין בני זוג בפירוד.
מקור חיוב האיזון הוא בתפישה כי החסכון לפנסיה נגרע במהלך החיים המשותפים מהקופה המשותפת כדי לחזור אליה כמשאב משותף לקיום שניהם בגמלאות, ולכן שייך לשני הצדדים. בנוסף לבני הזוג קיים משק העבודה המשתמש מעת לעת בהסדר פנסיה מוקדמת. זהו הסדר בו בתנאים שונים ומסיבות שונות עוזב אדם את עבודתו קודם לגיל הפנסיה הקבוע בחוק, ומקבל תשלום חודשי, הנקרא "פנסיה מוקדמת" כחלופה לשכר העבודה. תשלומים אלה הם מעין חלופה לשכר עבודה אך אינם יצברו לו זכויות ונקודות לתשלומי הפנסיה העתידיים בגיל הפנסיה לפי חוק.
בני זוג יכולים לוותר הדדית האחד לשני על החלק בזכויות של האחר.
בני זוג יכולים להסכים על סיום ההתחשבנות בעת הפירוד למרות שקופת הפנסיה אינה נזילה. בדרך זו מחושב החלק המגיע למי מהצדדים באיזון בין שתי הפנסיות, מהוון למועד התשלום, משולם וההתחשבנות על נכס זה מסתיימת בעת הפירוד.
בהעדר ויתור מפורש על החלק בזכויות של האחר ו/או על תשלום הסכום שבזכות בעת הפירוד מנכסים אחרים: יחושב הסכום שנצבר בתקופה המשותפת, וחלקו של כל אחד בפנסיה של השני ישולם בעת יציאתו של השני לגמלאות ומתוך התשלומים שיקבל.
אליה וקוצים רבים בה:
במרבית קרנות הפנסיה לא ניתן כיום לרשום ולהבטיח את זכותו של אחר בקרן מכוח הסכמה, וכך נותרת הזכות והקרן על כל מאפייניה לבעל קרן הפנסיה הקרוי "עמית".
העמית יכול לשנות את הקופה המנהלת את הקרן במהלך השנים מסיבות שונות, ובדרך כלל כדי לנסות ליצור תשואה עתידית גבוהה יותר, אך עלול גם בפעולות אלה לצמצמה.
העמית עלול ללכת לעולמו קודם למועד תשלום הפנסיה או בסמוך לאחר תחילת זכאותו לתשלומים.
העמית יכול בעת יציאתו לגמלאות לעבוד במקביל לקבלת קצבת הפנסיה ולהחליט מי מההכנסות תיחשב ההכנסה העיקרית לצורכי מס. בהעדר התיחסות מפורשת בהסכם הוא יכול להשפיע על הסכום שיקבל בן זוגו לשעבר מהקרן.
יש לשים לב:
משהוסכמו ובוצעו ההתחשבנויות הכספיות בין בני הזוג בדרך של היוון, איזון ותשלום הכספים כולם בתום הקשר ללא תלות למועד נזילותם, לוקח בעל הזכות בקופה הביטוחית סיכון לפיו שילם חלק ממשהו שאולי לא ישתלם לו כולו או חלקו בעתיד.
בהיוון וקיזוזים הדדיים אפשר שנעשה קיזוז המסתמך על קצבת השני, אשר גם היא לא תשתלם כולה או חלקה כך שהתוצאה החשבונאית המהוונת תתברר בעתיד כתוצר של טעות, שכן את אורך חייו (גם הגימלאיים) של אדם מסוים לא ניתן לחזות מראש.
ומה כאשר הוסכם על תשלום בעת יציאה לפנסיה וקבלת התגמולים? מה אם המיועד לצאת לפנסיה ולקבל את הקצבאות החודשיות מהן יפריש לשני את חלקו לא שרד את אורך החיים המצופה או הממצוע והתשלומים הופסקו עקב מותו.
זאת ועוד: בהסדרי פרישה מוקדמת נהוגה "פנסיה מוקדמת". ארגונים מתייעלים ואנשים נענים או מבקשים פרישה מוקדמת מן העבודה בהסדר לפיו הם מקבלים תשלומים חודשיים הנקראים "פנסיה מוקדמת". זהו שכר שאינו עבור עבודה שוטפת ואינו מוכר לצבירה עתידית לפנסיה, אך כיום נחשב נכס פנסיוני ולכן אמור להיות מאוזן בין בני הזוג, כך לפחות לפי פסיקת בתי המשפט עד כה (ראה: בג"ץ 7716/05 , תמ"ש (ת"א) 42338-03-10 ).
ראוי לציין כי תשלומים אלה אינם צוברים לפנסיה אך גם אינם פוגעים, בדרך כלל, בתשלומי הפנסיה בעתיד כאשר יגיע האדם לגיל הפנסיה. מהות התשלומים היא חלופת שכר עבודה שנדרשת עקב הפסקת העבודה קודם למועד הפנסיה. בדו"ח ועדת שוחט המהווה בסיס להצעה לחקיקה עתידית בנושא חלוקת הפנסיה, מומלץ להתייחס לנכס זה של פנסיה מוקדמת באופן שונה.
כשבני זוג נפרדים בעוד האחד מקבל פנסיה מוקדמת והשני ממשיך להשתכר מעבודתו, נאלץ האחד לשלם עד מחצית מהתשלומים החודשיים שמקבל לבן הזוג השני כתשלום עבור רכיבים פנסיוניים, בעוד השני שמשתכר שכר עבודה לא נדרש לחלק את שכרו הנחשב קניינו הפרטי.
לעיתים גורר מצב זה סיטואציות בהן האחד נשאר עם יתרת הכנסה זעומה בעוד השני מוסיף לשכרו סכום ניכר עד כדי יצירת פערי הכנסה חודשית גבוהים בין השניים ורק בגלל כותרת ההכנסה החודשית.
בפערי גיל פרישה משמעותיים: יתכן ועד הגיע השני לגיל תשלום פנסיה כבר לא יהיה הראשון בין החיים ולא יוכל להנות גם הוא מחלקו בתשלומי הפנסיה של השני.
אכן רכיב הפנסיה המוקדמת תלוי ומבוסס על הסדר פנסיוני קיים ולפיכך נחשב משאב משותף, אך התוצאה היא לעיתים בלתי צודקת ומייצרת חוסר שיויון מהותי וחוסר צדק זועק לשמים.
כך בפסק הדין, באיזון משאבים בין בני זוג שהכנסתו של האחד מקורה בהסדר פרישה מוקדמת והשני ממשיך לעבוד ולהשתכר. לו ישלם ה"גימלאי" מחצית הפנסיה שלו לבן הזוג העובד , ישאר עם כ 3,000 ש"ח בעוד בן הזוג השני יהנה ממלוא שכרו בתוספת הכנסה של כ 13,000 ש"ח למשך שנים רבות. רק כאשר יצא גם השני לפנסיה יכנס לתוקף האיזון והקיזוז בין שתי הפנסיות.
הפתרון הנקודתי היצירתי שנבנה, בכדי לתקן את התוצאה הקשה של איזון הפנסיה המוקדמת החודשית במקרה זה, היה לדחות את מועד האיזון והקיזוז של החלק הארי בפנסיות למועד בו שניהם יצאו לגמלאות והכנסתם תהא מקרן הפנסיה. בשלב בו האחד פנסיונר והשני עובד, יחושב סכום הקצבה הפנסיונית החודשית של בן הזוג העובד, לו היה מקבלה במועד החישוב, יקוזז מהתשלום שחב לו בן הזוג הגימלאי כך שהסכום שייוותר בידי הפנסיונר יעלה, וה"חוב" יושב בעת יציאת השני לפנסיה באמצעות התחשבנות מותאמת שתוסיף את מה שנגרע ממנו.
כך יידחה מועד האיזון המלא וההתחשבנות הסופית למועד בו יצא גם השני לגמלאות.
לדעתי דרוש הסדר שיתיחס באופן שונה לאיזון בין פנסיה מוקדמת ולתשלומי פנסיה רגילים כשמועדי תחילת הזכאות של הצדדים רחוקים מאוד זה מזה, וכן להבטחת והפרדת החלק המגיע לבן הזוג שאינו החוסך בקרן מכוח הסדרי פרידה. הסדר כזה יתן מענה לחלק מהבעיות באיזון נכסים פנסיוניים ולא יותירן להפעלת שיקולי צדק כאלה ואחרים.
לאור ההשלכות החברתיות, העסקיות והכלכליות של קרנות פנסיה, והסיכון לטעות בשווי הנכס ובתוצאות העתידיות, יתכן שהפיכתו של הביטוח הפנסיוני לנכס בר איזון ללא תנאי איננו הפתרון הנכון והצודק ביותר.