אברהם ושרה   נשואים 45 שנים במהלכם הביאו לעולם 5 ילדים, כולם נשואים ובעלי משפחות. את ביתם בנו במושב צפוני קטן ומרוחק  וכיום, לאחר 45 שנות נישואים ומשברים רבים הם מחפשים דרך להפרד.

לאחר משבר כלכלי שעבר על החקלאות הקים אברהם נגריה במשק והחל לעסוק בעבודות נגרות. שרה עבדה בגן הילדים שבישוב וטיפלה בבית בגידול הילדים.

מערכת היחסים בין השניים אופיינה בתקשורת לקויה מלכתחילה. אברהם אהב  לארח, לצאת ולבלות ושרה אהבה את השקט הביתי ואת הבילוי בחיק משפחתה הקרובה.

שרה לא ששה להשאיר את ילדיה בהשגחת שמרטף ולצאת עם אברהם וכך פיתחו השניים חיי פנאי נפרדים כשכל אחד בונה לו רשת חברתית וחיים משל עצמו.

משגדלו הילדים ועזבו את הבית הרגישו אברהם ושרה זרים זה לזו. השיחות ביניהם היו קולניות ונסובו בעיקר על טענות ומענות הדדיות. עם הזמן התארכו והתרבו תקופות הנתק ביניהם ואי שם במהלך השנים עברו להתגורר בחדרי שינה נפרדים.

אברהם  ביקש להתגרש. שרה סירבה בכל תוקף. אצלה במשפחה, כך טענה, זו בושה ואות קלון. היא לא מוכנה להתגרש.

אברהם הודיע שמבחינתו הוא חופשי לחיות כרצונו. הוא ימשיך לשאת בהוצאות הבית  אך לא מעבר לכך.

אברהם יצר קשר זוגי עם אשה אחרת והתרועע איתה ברבים. אני צריך חברה ובת זוג, הוא אמר. אני לא מתכוון למות לבד  רק כי שרה מסרבת להיפרד.

במקביל בנה אחד הבנים את ביתו על הנחלה ובן נוסף  עבר להתגורר ביחידת דיור על הנחלה.

חשבונות המים והחשמל של בתי הבנים, של הנגריה ושל בית המגורים היו מאוחדים ו בכולם נשא אברהם מהחשבון המשותף , דרכו גם התנהלה הנגריה.

לאחר שנים ארוכות של מתח  וכעסים הגיעו אברהם ושרה לגישור בעידוד כל ילדיהם.

בנוסף לכעסים ולטרוניות עלה החשש  של שרה מההתמודדות הכלכלית היומיומית אם תיפרד ואברהם הביע חשש מאבדן מקור הפרנסה אם ימכרו את המשק.

במהלך הפגישות עלתה המצוקה הכלכלית השוטפת הנובעת גם מהמעמסה שיוצרות הוצאות המגורים של שתי משפחות נוספות על הנחלה.

הוברר כי  כי אם ימכרו את הנחלה יאבד מקור פרנסתו של אברהם,  תיווצר מצוקה למשפחות הבנים ומהסכום שיוותר בידיהם לא יוכלו לרכוש שתי יחידות דיור מספקות לשניהם. משכנתא אינה אפשרית עקב גילם ופרטים נוספים.

מתוך אילוצי חוזה המשבצת, אשר מגביל  ומכתיב את זכויות המתיישבים,  ותוך נסיון  להימנע מפגיעה בילדים אשר גרים על הנחלה, הגיעו אברהם ושרה  לפתרון  זמני למשך שלוש שנים  שלאחריו  יגובש הסדר קבע, בהתאם להתרחשויות האפשריות שפורטו.

הוסכם כי בשלב הראשון אברהם ושרה לא יתגרשו בגט פיטורין אלא ינסו תקופת ביניים שמהלכה יבחנו לאן פניהם וישקלו אף טיפול זוגי ומשפחתי.

בתקופה זו  תישאר שרה לגור בבית המגורים ואילו אברהם יעבור לבית שכור בהרחבה שבמושב ויוכל להגיע מדי יום לעבוד בנגריה.

מוני חשמל  ומים נפרדים יותקנו לנגריה ולמגורי הבנים כך שבהוצאות הנגריה יישא אברהם, בהוצאות  מגורי הבנים יישאו הבנים ושרה תיוותר עם ההוצאות על בית מגוריה.

הארנונה תחולק  גם היא באופן יחסי ובהתאמה לנכס בין כל הנכסים שעל הנחלה.

שכרה של שרה מעבודתה יועבר לחשבון נפרד על שמה אליו יפקיד  אברהם מידי חודש 4,000 ₪ נוספים,  כך שסך הכנסתה של שרה תהיה כ 8,000 ₪ לצרכיה השוטפים ואחזקת הבית בו היא גרה.  לכשתצא לפנסיה יותאם הסכום החודשי שמשלם לה אברהם לקצבת הפנסיה כך שתגיע ל הכנסה של 8,000 ₪.

אברהם יפעל לבדו בחשבון המשותף שיהפוך שלו והאחריות לכל מה שקורה בחשבון זה תהא עליו.

הביטוח על רכבה של שרה כמו גם הביטוחים האחרים ימשיכו להיות משולמים ע"י אברהם.

הפנסיה של שרה תישאר לה (לאברהם אין פנסיה).

בשלוש השנים הראשונות  ייבחן האם מי מהבנים הגרים על המשק רוצה ומוכן  ויכול לקנות את כל המשק . פיצול הנחלה נדחה  על ידי אברהם, שרה והבנים לאחר בירור ההליך ועלויותיו.

ככל שיוחלט בעתיד   יועבר המשק  על שם הבן בעסקת מתנה על תנאי  זכות מגורים לאב או לאם או לשניהם  לכל ימי חייהם וכן המשך תפעול הנגריה.

ככל שלא יהא כזה ירכוש אברהם את חלקה של שרה במשק באמצעות סכום מסוים  בתוספת  מגורים   לכל ימי חייה ביחידת הדיור שבנחלה (כולל הסכמה על   גדר שיחים שתפריד בין הבתים)  או  דמי שכירות בבית בישוב לפי בחירתה,  ופתרונות  אפשריים  למקרה שתאריך חיים אחריו והנחלה  תימכר.

הוצע להם לשקול הסדר כתוב מול הבנים הגרים במשק שיעגן את זכויות הבנים ואת זכויותיהם שלהם האחד כלפי השני, הכל בהתאמה למה שמתיר חוזה המשבצת.

היה וישוקמו חיי הנישואין חלק מההסדרים יתייתרו.

נושא בת הזוג של אברהם היה אבן נגף  טעונת אמוציות.

הוסכם כי ככל שמערכת יחסים זו, או אחרת, תימשך יימנע  אברהם מלהביא   בת זוגו לאירועים משפחתיים ולבתי הילדים, לא יגיע איתה לנחלה המשפחתית וינסה להימנע מלהביאה לישוב הקטן.  זו היתה  פשרה כואבת מבחינת שרה אך אפשרה לה שלא לראות את צרתה מדי יום בחצר ביתה.

בתהליך הארוך שנמשך כשנה, הגיעו  בהדרגה שני הצדדים להסכמות מורכבות.

תקופת הביניים תהווה  זמן לבחון לאן פניהם וזמן לבחון כיצד הם מתמודדים עם ההסדר החדש ואילו בעיות עדיין דורשות פתרון. ההסכם אינו נקי מקשיים ומגבלות אך הוא איפשר לשניהם לבחון דרך חלופית ופתרונות עתידיים לשניהם  תוך חשיבה כלכלית עניינית ומותאמת לנסיבות.

הגישור איפשר התמודדות הדרגתית עם הקשיים, פתרונות יצירתיים, בניית שלבים בפירוד ומתן פתרונות גם לצדדים שלישיים שיקרים לליבם של שני הצדדים.